פסק-דין בתיק תא"מ 10044-02-11

הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),

תשמ"ד - 1984.

עסקינן בתאונת בה היו מעורבים שלושה רכבים: רכב התובעת שנפגע מאחור, רכב הנתבעים שהיה השני בשיירה ורכב צד ג' שהינו האחרון בשיירה.

המחלוקת בתיק היא האם רכב הנתבעים פגע תחילה ברכב התובעת ולאחר מכן נפגע על ידי רכב צד ג', או שמא, רכב צד ג' פגע ברכב הנתבעים והדפו אל רכב התובעת.

קדם לתיק זה תיק מס' 1607-10 שנדון בבית משפט השלום בירושלים ובו הגישה התובעת תביעה כנגד צד ג', כאשר הנתבעים דכאן לא היו צד לאותו הדיון. בית המשפט שם, שמע ראיות בתיק ובפסק דין מנומק מיום 7.7.2010 דחה את התביעה וקבע, בין היתר, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר בתאונת שרשרת  בה הדף רכב צד ג' (שהיה, כזכור, הנתבע הישיר והיחיד  שם) את רכב הנתבעים דכאן על רכב התובעת. בית המשפט קבע כי עדותו של הנהג הרכב השני, קרי, נהג הנתבעת כאן, היתה חיונית לשם הכרעה במחלוקת שבפניו ואולם התובעת לא רק שלא תבעה אותו אלא אף נמנעה מלזמן אותו לעדות למרות שהעדה מטעמה העידה כי לקחה את פרטיו  ומסרה אותם למשטרה. על כך אמר בית משפט השלום בירושלים כי המנעות מהבאת עד פועלת לחובתה של התובעת.

צד ג' טוען כי הכרעת בית משפט השלום בירושלים, הפכה חלוטה ומהווה מעשה בית דין בין הצדדים.  אכן, אין ספק כי בכל הנוגע ליחסים שבין התובעת לבין צד ג' , פועל הכלל במלוא עוצמתו. דא עקא שבמקרה זה תבעה התובעת את הנתבעת שלא היתה צד בהליך הראשון והיא שלחה בתורה הודעת צד ג'.

בע"א 3097/02 שביט מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, נקבע כי כלל ההשתק מחמת מעשה-בית-דין (Res Judicata) מונע מבעלי-הדין וחליפיהם וכן ממי שלא היה צד להליך, אך עומד ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מבעלי-הדין, לשוב ולהתדיין בעילת תביעה או בפלוגתא שהוכרעה לגוף העניין בפסק-דין תקף וסופי שניתן על-ידי בית-משפט מוסמך. יסודו של כלל המניעות הזה בעקרון סופיות הדיון, וטעמו העיקרי - למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית-המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית-המשפט באותו עניין. בד בבד יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על-ידי המערכת השיפוטית ( נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [17];

במקרה דנן, לנתבעת כאן לא היתה הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינה בבית המשפט, ולא היה לה יומה בבית המשפט בהליך הקודם, מחמת מחדלה של התובעת. על כן לא ניתן לומר כי היא קשורה בתוצאות הדיון שבין הצדדים.  ובמילים אחרות, אין מנוס מהכרעה בתביעה זו לגופה.

לאחר שעיינתי בעדויות הנהגים המעורבים עולה כי נהגת התובעת הרגישה פגיעה אחת ברכבה. בית משפט השלום בירושלים קבע, וכך גם עולה לפי חוות דעת השמאי שצורפה לתביעה זו כי הנזק במוקד האחורי ברכב התובעת הוא ניכר וגדול. נהג הנתבעים העיד כי הנזק שנגרם לרכבו מאחור היה קל יחסית, "פלסטיקה שהתעקמה טיפה", וכי עקב המכה הזו הוא לא חושב שהרכב נכנס למוסך.  בנסיבות שבהן טוענת הנתבעת כי רכבה נהדף לעבר רכב התובעת ובשים לב כי לרכב התובעת נגרם נזק משמעותי, הרי שמצופה היה כי הנזק ברכב הנתבעת בחזית יהא משמעותי גם הוא. דא עקא שהנתבעת לא צירפה כל חוות דעת מטעמה ולא תמונות כדי שבית המשפט יוכל לבחון את היקף הנזקים בחזית רכבה, ובצירוף לדברי העד מטעמה כי נגרם לו נזק קל בלבד מאחור, איני מקבל את טענתה כי פגיעת צד ג' היא שהדפה את רכב הנתבעת לעבר רכב התובעת. יצוין כי עד צד ג' אמר בעדותו כי ניזוק רק בפנס, וגם בית משפט השלום בירושלים קבע בפסק דינו כי הצדדים העידו שמדובר בנזק קל. 

במקרה זה, כאשר בין רכב צד ג' לבין רכב התובעת היה רכב נוסף - הוא רכב הנתבעת  -  ובהנתן נזק משמעותי ברכב התובעת מאחור, מחד, ונזק קל בקדמת רכב צד ג', מאידך, הרי שנסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי רכב הנתבעת הוא שפגע ברכב התובעת וגרם לנזק וכי רכב צד ג' לא הדף את רכב הנתבעות לעבר רכב התובעת, אחרת, ולאור אופי הנזקים היה אמור רכבו של צד ג' להנזק הרבה יותר.

לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת ודוחה את ההודעה לצד ג'.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום, בתוספת אגרת משפט שכר העד ושכ"ט בשיעור 17.5%.

ההודעה לצד ג' נדחית. ברגיל היה על הנתבעת לשאת בהוצאות צד ג', ואולם, במקרה זה היתה זו התובעת שניהלה את ענייניה בסרבול וגרמה להליך מיותר אשר יכול היה להגמר בבית משפט השלום בירושלים, אילו היתה טורחת לתבוע את כל הנהגים המעורבים באותו הליך, או, למצער, לזמן את נהג הנתבעת לעדות, וזאת, שעה שבית המשפט קבע שם כי פרטי נהג הנתבעת היו ידועים לנהגת התובעת. אין צריך לומר כי לאור התנהלות התובעת נגרר צד ג' פעמיים לבית המשפט בשל אותו האירוע. לפיכך, אני מחייב את התובעת לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 1,200 ש"ח.

ניתן היום,  כ"ב טבת תשע"ג, 04 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: